ספר היובלים יב

פרק יב

א ויהי בשבוע השישי בשנה השביעית בו, ויאמר אברם אל תרח אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני:

ב ויאמר מה בצע ומה נועיל מכל האלילים [...] אשר תשתחוה להם? הלא אין רוח בקרבם, כי אם קללת אלהים ותעתועי לב הם אשר אתם עובדים:

ג עבדו את אלהי השמים הנותן גשם והמוריד טל על האדמה, והעושה כל על הארץ וברא את הכל בדברו ונפש כל חי על פניו:

ד מדוע תעבדו את אשר אין רוח בקרבם, כי מעשה ידי חרש המה ועל כתף תשאו אותם:

ה לא לעזר ולא להועיל כי לבושת ולחרפה המה לעושיהם ולעובדיהם מעשה תעתועים, אל תעבדו אותם:

ו ויאמר אליו אביו ידעתי בני ידעתי גם אני, אבל מה אעשה למשפחתי כי תתנני לעבוד אותם:

ז אם אגלה להם האמת והרגוני כי נפשם דבקה בם לעבדם ולברכם, החשה בני פן ימיתוך:

ח ויגד את הדברים האלה אל שני אחיו ויחר אפם בו, וידום:

ט וביובל הארבעים בשבוע השני בשנה השביעית בו, לקח אברם אשה ושמה שרי בת אביו ותהי לו לאשה:

י הרן אחיו לקח לו (אשה) בשנה [...] לשבוע השלישי ותלד לו בן בשנה השביעית ליובל ההוא ויקרא את שמו לוט:

יא וגם נחור אחיו לקח לו אשה:

יב ויהי בשנת [השישים] לחיי אברם היא השנה הרביעית לשבוע הרביעי, ויקם אברם לילה וישרוף את בית האלילים וכל אשר בו ולא נודע לאיש דבר:

יג ויקומו בלילה להציל את האלילים ממאכולת האש:

יד וימהר הרן ויבוא להצילם ותלהט בו הלהבה וישרף באש, וימת באור כשדים על פני תרח אביו ויקברו אותו באור כשדים:

טו ויצא תרח מאור כשדים הוא ובניו ללכת ארצה הלבנון וארצה כנען, וישב בארץ חרן:

טז וישב אברם עם תרח אביו בארץ חרן שבועיים:

יז ויהי בשבוע השישי בשנה החמישית בו ויקם אברם וישב בלילה בראש החודש השביעי להביט בכוכבים מן הערב עד הבוקר לדעת מה דרך הרוח על הארץ בשנה ההיא:

יח ויהי לבדו בשבתו להביט, ויבוא דבר בלבו ויאמר: כל אותות הכוכבים ואותות השמש והירח ביד ה' המה:

יט למה זה אדרשם, ברצונו ימטיר יורה ומלקוש וברצונו יוריד הגשם והכל בידו:

כ ויתפלל בלילה ההוא ויאמר: אלי אלי אל עליון אתה לבדך אלהי ואתה בראת את כל והכל מעשה ידיך ובך בחרתי לאלהים:

כא הצילני נא מיד המלאכים הרעים הרודים במחשבות לב האדם, לבל יסירו את לבבי ממך אלהי:

כב ואל תתנני אותי ואת זרעי לעולם לסור מאחריך מעתה ועד עולם:

כג ויאמר: האשוב לי אל אור כשדים המבקשים את פני לשוב אליהם, ואם אשב פה במקום הזה?

כד הנחה את עבדך בדרך אמת לפניך ללכת בה, ולבל אתהלך בשרירות לבי אלהי:

כה ויהי כאשר כילה לדבר ולהתפלל, והנה דבר ה' בפי אליו לאמור:

כו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך:

כז ואעשך לגוי גדול ועצום ואברכך ואגדלה שמך, והיה ברכה בקרב הארץ:

כח ונברכו בך כל משפחות האדמה, מברכיך אברכה ומקלליך אאור

כט והייתי לך לאלהים ולבניך ולבני בניך ולכל זרעך, ושמרתיך בכל אשר תלך אנכי אלהיך:

ל אל תירא מעתה ועד כל דורות הארץ, אלהיך אני:

לא ויאמר ה' אלהים אלי פתח פיו ושפתיו ופקח אזניו, ואחל לדבר עברית כלשון עמו:

לב ויקח את ספרי אבותיו הכתובים עברית ויעתיקם; אז החל ללמוד בהם ואבאר לו את כל דבר הקשה וילמד בהם בימי ששת חדשי המטר:

לג ויהי בשנה השביעית לשבוע השישי וידבר אל אביו, ויודיעהו כי יֵצֵא מחרן ללכת ארצה כנען לראות אותה ואחר ישוב אליו:

לד ויאמר אליו תרח אביו לך בשלום, אלהי העולם יישיר מעגל רגלך ואלהים יהיה עמך ויגן בעדך מכל רע:

לה ויתן לך חן ורחמים וחסד לפני כל רואיך, ואל ימשול בך אדם לעשות לך רעה, לך בשלום:

לו ואם תמצא הארץ חן בעיניך לשבת בה הבה וקחני אליך, וקח עמך את לוט בן הרן אחיך לך לבן ואלהים יהי עמך: